<h1>הרוקח סימן רצ"א</h1>
<h2>דף קיב.</h2>
מעשה שחתכו בסכין שלא הוגעל ברותחין לפסח וחתכו בפסח בו כרישין ובשלוה בקדירה ואסרתי התבשיל והקדירה דדמי לקורט חלתית בפ' (ג') [ב'] דע"ז (דף ל"ט) דאסור דאגב חורפ' דחילתיתא הוי נותן טעם לשבח ואסור מאחר שהסכין של גוים הכא נמי מכח הכרישין נפלט החמץ בו. ואמרי' בפ' כל הבשר (דף קי"א) הילכתא צנון שחתכו בסכין שחתך בו בשר אסור לאוכלו בכותח אגב חורפיה דסילקא נמי אסור הרי מחמת חריפותיה נבלע בו וכן נבלע החמץ בכרישין ואסור התבשיל במשהו והקדירה שנתבשל בו, מאחר שהקדירה נאסרה לאחר הפסח לא יבשלו מינו עד יבשלו ג' תבשילין עדשים או פולים קודם שיבשלו מינו כדאמרי' בירושלמי בפסחים בפרק ואלו עוברין (ה"א) ר' ירמיה ור' שמואל בר רב יצחק אמר רב קדירה שבישל בה רותח אל יבשל בה מאותו המין לאחר הפסח הא ממין אחר מותר ובלבד לאחר ג' תבשילין, כשם שהוא מבטל על שאינו מינו כך יבטל על מינו מין מעורר את (שאינו) מינו לאיסור, פירוש שלשה תבשילין עניין הגעלה הוא הרי משמע כלי חרס שקיבל איסור חמץ בפסח שאסור לבשל באותה קדירה מצה עד שיבשל בה שלשה תבשילין וא"כ אז מותר שכבר התבשיל שאינו מינו נבלע בקדירה ושוב אין לחוש על פליטת מין במינו במשהו ודווקא תבשילין שאינו מינו ביטל הבליעה ולא הגעלה הרי מפני שאיסור בלע צריך לבשל בו קודם שיבשל בה מינו ג' תבשילין, אבל קדירות קודם הפסח בלעו היתירא על כן אחר הפסח מבשל אפי' מינו בהם. אבל יורות ומחבת יגעיל ומותרין. לחם בדלי מים חתיכה אחת חמץ ולא נודע כשלקחו מים מן הדלי אם היה בו חמץ או לא ובשלו בו והתרנו התבשיל. אך מים שבדלי נאסרו כי גוי שמביא מים שמא נתן בו אותה שעה החמץ. מעשה אירע שמלגו תרנגולת ערב פסח עם נוצתה ברותחים בקערה של חמץ והוא כלי שני ואסרוה לאכלה בפסח. בפ' דם חטאת (דף צ"ה) עירה לתוכה ע' בפ' כירה האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין.
